ונוס בעמק
זהר טל ענבר
תערוכת יחיד
אוצרת: עידית שכנאי רן
מוזיאון העמק, קיבוץ יפעת
זהר טל ענבר, ונוס בעמק, באדיבות מוזיאון העמק, 2024.
ציורי הקיר הגדולים של אמנים כמו אברהם אמרנט (טושק) מקיבוץ מזרע, אברהם עומרי מקיבוץ שער העמקים ואחרים, שהחלו כקישוטי חג, התפתחו לעבודות אמנות גדולות שהיו מהימים הראשונים חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי בקיבוצים. מבנים שונים – ממגדל המים עד המרפאה, ובעיקר חדר האוכל שהיה הזירה החברתית החשובה ביותר – שמשו מצע לציורי קיר, תבליטי קרמיקה ועבודות פרסקו משלל חומרים ובמגוון טכניקות. עבודות אלה הדהדו את האמנות הריאליסטית של שנות הארבעים – אמנות עם גוון אידיאולוגי מובהק העוסקת בחיי היומיום כביטוי ש ל הנשגב והמרומם. הן מלאו תפקיד מרכזי בגיבוש התשתית האידיאולוגית הקיבוצית באמצעים אמנותיים חזותיים, וגם לקחו חלק בעיצוב מרקם החיים התרבותי הקיבוצי, תוך הוספת צבע לשגר ת החיים הקשה. האמנית זהר טל ענבר מתכתבת בעבודותיה עם אותן יצירות מונומנטליות, שתיאר את חיי היומיום כמו גם אירועים הקשורים בחגים ועונות השנה. היצירה "ונוס בעמק" שמה דגש על החקלאות, הטקסים שהתפתחו בהקשר אליה, בדגש על הנשים ועבודתן הקשה והבלתי מסופרת. היצירה מבקשת לבחון ולהגדיר מחדש עולם רוחני המייצג ערכים של יצירה, בחירה ושוויון, אך גם להוסיף את הפן האישי ולבחון את מקומו אל מול הקולקטיב הקיבוצי. מבטה של היוצרת חוקר את חיי היומיום בקיבוצים של היום בצל הסמלים והמיתוסים של העבר ומעלה שאלות בנוגע לזהות העכשווית של ההתיישבות העובדת, ובעיקר הקיבוצית.
טל ענבר מספרת: "כשהסתובבתי במוזיאון העמק נחו עיני על מכונה קטנה אדומה שאז עוד לא ידעתי למה היא שימשה בעבר. היה לה גלגל גדול וזרוע בצורת מניפה מושטת קדימה שהזכירה לי צדפה .מכאן זרמה האסוציאציה שלי לשתי עבודות קלאסיות – "הולדת ונוס" של בוטיצ'לי, וציור של פיירו דלה פרנצ'סקה שבו מופיעה צדפה גדולה חידתית ובה פנינה, המסמלת את מרכז העולם . ביקשתי להקדיש עבודה ובה צדפה לנשות העמק שעבדו כל-כך קשה, וכמובן שאין ים בעמק אבל הנה עכשיו יש צדפה, וגם מדונה וונוס. בעצם כולן בעיני היו ונוס."
באדיבות מוזיאון העמק.
למיקום היצירה באזור המקשר בין שלושה תחומים במוזיאון יש משמעות אוצרותית כמתווכת בין אזור התצוגה העוסק בראשית ההתיישבות, אזור הכלים החקלאיים שבו מתבצעת כיום עבודה קהילתית של מתנדבים המגיעים מדי שבוע לשפץ ולשקם את הכלים החקלאיים, ואזור שבו מתפתחת פעילות חינוכית חדשה של המוזיאון עם נוער, בדגש על חינוך לחקלאות. באופן זה היצירה מקשרת בין עבר, הווה ועתיד . היצירה גם מפנה את המבט אל המשמעות של האמנות ותפקידה בביטוי והפצה של הרעיונות החברתיים המהפכניים שהתפתחו בעמק בראשית המאה העשרים , והנכחתם במרחב הציבורי ביישובי ההתיישבות העובדת.
באדיבות מוזיאון העמק.
