גברא
ינאי קלנר ודותן מורנו
תערוכה זוגית
אוצרת: עינת סיני פסטרנק
גלריה העמקים, קיבוץ שער העמקים
דותן מורנו, בובת הקש, אנימציה דיגיטלית, 2023
תפיסת הגוף הגברי בראי החברה המערבית עוברת תהפוכות במהלך השנים. בעבר, דימוי הגבר האידאלי היה קשור לכוח פיזי ולמראה שרירי, כמו הרקולס המיתולוגי או גלדיאטורים נלחמים בקולוסיאום הומה האדם. גם בישראל הים תיכונית דימוי הגבר הישראלי לרוב התכתב עם דמות הלוחם או החקלאי ועיצב דמויות עמידות שיכולות לכל קושי. עם הזמן המיתוג הסטריאוטיפי כאן ובעולם החל להתרחב גם לאספקטים מגוונים יותר המאפשרים לחולשה ולפגיעות הגברית לקבל מקום רלוונטי בשיח הציבורי.
קלנר (1986) ומורנו (1985) הם אמנים רב תחומיים שחיים ופועלים בחיפה. שניהם חוקרים בעבודותיהם את תפיסת הגוף והייצוג הנרטיבי הנלווה לו, באמצעות מדיומים אמנותיים מגוונים, המבקשים מהחומר לעורר פליאה אנושית. בהצבה זו הם מציגים דמות גברית אשר בדרכה הלא הירואית, גבורתה היא באי גבורתה המאפשרת לתכנים אחרים לחלחל ליצירה ולצופה בה.
מתוך התערוכה גברא, 2024. צלם: חנן אופנר
במרכז גוף העבודה של ינאי, העשוי מתבליטי קיר מיוצרים מעיסת נייר צבועה בגוונים שונים, נמצא גבר אנונימי המפעיל או מופעל ממערכות יחסים אקספרסיביות עם אובייקטים שנמצאים סביבו, דינמיקה שמקבלת העצמה בשל המבנה הקתדרלי של הגלריה ומתכתבת עם סצנות דתיות המאירות את השפל שבאדם לצד הנשגב שבו. גוף העבודה של דותן מתכתב עם ציורו הנודע של גויה - "בובת הקש" (1791), המתאר ארבע נערות אוחזות בסדין ומקפיצות בובת קש בדמות גבר צעיר, משחק פופולרי בספרד דאז. הוא משחזר את הסצנה תוך המרת זהות הדמויות לבעלות מאפיינים מקומיים. מבטן הלא משועשע של הנשים והאקט המתעתע, הופך למין טקס פרטי של ספק אבלות ספק התעללות, ששייך למקום ולזמן הזה ובו בזמן מוצב בשומקום. על רקע תבליטי הבטון בחזיתות הגלריה והשימוש בקש מהחקלאות המקומית, ההצבה מבקשת לבדוק את התכנות השינוי הערכי המדובר והשלכותיו.
מתוך התערוכה גברא, 2024. צלם: חנן אופנר
מתוך התערוכה גברא, 2024. צלם: חנן אופנר
