עליזה
לימור צרור
תערוכת יחיד
אוצרת: רויטל כץ
מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד

4 (1).jpg

לימור צרור, עליזה, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד

האמנית לימור צרור מציגה מיצב רדי-מייד המורכב כולו ממקטעים קשיחים של סיבי זכוכית (פיברגלס) שנוסרו ממפרשית 420 ,נבחרו וטופלו באופן אקראי וידני בהתאמה לחלל המוזיאון. המקטעים תלויים ומונחים כחוליות לא רציפות המזמנות הליכה בתוך העבודה. חוליות הסירה פרוסות כגריד של דג המנסה לאזן עצמו בין שני קווים החוצים את החלל — קו החוצה אלכסונית את החלל וכמו מפריד בין שקיעה להתרוממות, וקו מפלס המים. חלקו התחתון הצבוע שחור מגיר מתוכו זפת נוזלית ממיתה ואילו חלקו העליון הצבוע לבן נוטה להתרוממות מחייה.

 

גוף העבודה החדש והמשובש שיצרה האמנית מסירה תחרותית, שהתגלגלה לסירת דיג ואיבדה בדרך מחיוניותה בסביבתה הטבעית, שואף לתוכו באופן סמלי אנרגיה דינמית שאבדה לו בדרך. מדברי האמנית: "גריעת חלקי הסירה היא פעולת החסרה, מחיקה, המוסיפה אוויר ומזמנת גילוי. פירוק השלם ופיזור חלקיו בחלל תוך טשטוש הגבולות בין הפנים לחוץ מתמיר אובייקט שהכיל את גוף השייט למקום שיכיל את גוף הצופה".

 

המבקר המהלך בחלל הופך כמו בכלים שלובים חוליה משמעותית בהרכב החסר. המסה החומרית הקונקרטית פושטת צורה — בחיתוך, ליטוש, צביעה והוספת זפת רעילה, ולובשת צורה חדשה — בתפירה מאחה ומרפאת. הפעולה האמנותית שמשנה את מרחב הפעולה למובחן וסטרילי עוקבת אחר הגוף הישן והדומם, ובד בבד מונעת ממנו הרכב תחבירי שלם, מערערת ומציפה את המתח בין הטבע לאדם, בין היציב לשברירי ובין המת לחי.

 

אביטל כץ
אוצרת התערוכה

8.jpg

לימור צרור, עליזה, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד

3 (1).jpg

לימור צרור, עליזה, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד