מלכות של פח
איציק בדש
תערוכת יחיד
אוצר: אביבה פרץ
גלריה על הצוק, נתניה

Copy of NDV_2411.jpg

איציק בדש, מלכות של פח, גלריה על הצוק, נתניה

עבודותיו של איציק בדש עוסקות בו זמנית בכמה מישורי משמעות של זיכרון ונוצרות בהשראת הביוגרפיה האישית שלו.

 

בעשור האחרון הוא מקבץ ואוסף נכסי צאן וברזל של טקסטים, קינות ומסורות עממיות, מבקש להעלות את עברה היהודי-ערבי של קהילת הבית שלו בחיק התרבות הישראלית. עבודותיו בצילום ווידיאו סאונד ומיצב חותרות להחייאה של מסורת זו שאותה מביים ומעצב בפרשנות אישית ייחודית.. החוויה הישירה עומדת בגוף העבודה של בדש המנכיח את השפה הערבית, המוזיקה והשירה של יוצאי צפון אפריקה, מנכיח קול מודחק לתוך התרבות הישראלית ומייצר אירוע חברתי, תרבותי בו נוטלים הצופים.

 

בעבודתו החדשה מתייחס בדש לזיכרונות משפחתיים במעברת פרדסיה. ההיסטוריוגרפיה הציונית מסגרה את החזרה לארץ ישראל וההתחדשות הלאומית היהודית כסוג של שיבה אל ההיסטוריה, אל מכורת האבות העתיקה ואל הזהות המלכדת, בעוד הפרספקטיבה המזרחית העמידה אופוזיציה לאותה אידיאולוגיה הגמונית ולפרקטיקת הזהויות שיצרה ותיארה; חוויה הרואה דווקא את מדינת ישראל והמרחב המקומי כמקום הגלות והנתק. הקהילות היהודית המזרחיות שהגיעו לישראל חדלו למעשה מלהתקיים בארצות מוצאן וגם בישראל התפוררו ולא ראו עצמן כחלק אינטגראלי של שיבה אל עבר רחוק תנ"כי. חווית הגלות הפנימית במציאות באה לידי ביטוי בהצבתם של המהגרים בשוליים- הגיאוגרפיים, התרבותיים והחברתיים , באותו מרחב נטול ייחוד, שבו גם אבדו את ההקשרים למסורת , להלמות הלב, תבניות המשפחה והמעמד.
 

במרכז עבודתו החדשה של בדש יוצבו עשרות כתרים העשויים אלומיניום. כל אחד הינו כתר יחיד בעבודת יד. בדש מרמז למרחב הסְפר התרבותי והגיאוגרפי, בתי מעברה דהויים וחסרי זהות, אותן עיירות שאנטי טאון של ערי פחונים דלים באזורים עניים, נטולי תשתיות וסניטציה. כתר האלומיניום הוצג לראשונה ע"י בדש בתערוכה במוזיאון אשדוד. ונטען בממד מהופף לאותו עבר חסר זהות. בדש הניח כתר יחיד בתוככי חדר זכוכית חשוך ובלתי חדיר, כמו היה זה אוצר הנחתם וויטרינה כאור יקרות. על דופן החדר התנוסס שירה של המשוררת חביבה פדיה "כתר" שהוקדש לאמן עצמו.

 

כתר

לאיציק בדש

 

עֲשָׂרָׂה מִינֵי כְּתָׂרִים הֵם

כִתְּרֵי קֹוצִים אֲשֶׁר כְּמַסְּמְּרִים נֹוצְּצִים

כִתְּרֵי בַרְּזֶׁל אֲשֶׁר נָׂתַן לִי הַלַילָׂה הַפַחַד בְּנָׂפְּלִי מִפַח לָׂפַחַת
כִתְּרֵי אֹותִּיֹות אֲשֶׁר נָׂתַן אֱֹלהִים לַמִלִים לִפְּנֵי שֶׁאֶׁת בְּשָׂרִ יסָׂרַק בְּמַסְּרְּקֹות דַקִים
כֶׁתֶׁר מֶׁלְֶׁך אֶׁבְּיֹון אֲשֶׁר נתֵן בִי עָׂנְּיֹו שֶׁל הַּגּוף
כֶׁתֶׁר מַלְּכָׂה בִנְּדֹודָׂה
כִתְּרֵי דָׂמִים כְּשֶׁאֲנִי מִתְּבַזְּבֵז כְּשֶׁאֲנִי נִבְּזָׂז
כִתְּרֵי הַחֶׁבֶׁל הַהֶׁבֶׁל הַסֵבֶׁל הַזֶׁבֶׁל כְּשֶׁאֲנִי נֶׁחְּבָׂל כְּשֶׁאֲנִי חֹובֵל כְּשֶׁאֲנִי מְּתַחְּבֵל ּומִתְּבַדֵא
כֶׁתֶׁר בַרְּזֶׁל וָׂאֹור כְּשֶׁפָׂשַטְּתִי מֵעָׂלַי אֶׁת עֹורְּך
כִתְּרֵי טֻמְָּאה כִי אֲנִי בָׂשָׂר וָׂדָׂם
כִתְּרֵי טָׂהֳרָׂה כִי אֲנִי רּוחַ וָׂדָׂם
כִתְּרֵי טֻמְָּאה וְּטָׂהֳרָׂה כִי אֲנִי אדָׂם
אֱסף אֹותִי לְּאֵינְּסֹופְּך

 

השיר מהדהד פסוק ממסכת קידושין בתלמוד הבבלי: "עשרה קבים יופי ירדו לעולם - תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו. יופייה והדרה של ירושלים על גלגוליה ההיסטוריים, ההוד והסבל, מאבקי דתות (ישו בנזר הקוצים) כמו גם תאוות האישה במרחב הישראלי המייצר כוך היתוך מעוור. בדש בתערוכתו המתוכננת מבקש להלך בתדר שבין הזיכרון ההיסטורי הכאוב להעצמת המרחב המשפחתי הקהילתי והטענתו מחדש במסורת, מוזיקה , תפילה. כתר המלכות שמכתיר בדש למרחב הדל מהדהד גם לספירת מלכות בעמוד המרכזי של עץ הספירות העמוד המרכזי נושא את אור הספירות כתר, יסוד , מלכות ומחבר בין העמוד הימיני הזכרי לשמאלי הנקבי, מאפשר זרימה ביניהם , זיווג אהבה, פריון ויצירה. בכך מייצג מיצב הכתרים השותק של בדש הוד וקדושה לצד דלות. כוח הנתינה של ספירת הכתר (יחד עם חכמה ובינה) לפוטנציאל עולמות הקבלה הקיימים במציאות הממשית ספירות כמו חסד, גבורה, מלכות, הוד ועוד.

 

כתבה: דרורית גור אריה

איציק בדש1.jpg

איציק בדש, מלכות של פח, גלריה על הצוק, נתניה

איציק בדש.jpg

איציק בדש, מלכות של פח, גלריה על הצוק, נתניה