התערוכה 'חלון לחלום על יופי' היא רטרוספקטיבית באופייה ומוצגת כמהלך כרונולוגי הסוקר פרקים ביצירתו של מאיר אגסי מאז אמצע שנות השבעים ועד הכרזתו על "מוזיאון מאיר אגסי", בשנת 1992. אפשר להבין אותה כשיתוף פעולה בין שני מוזיאונים – זה הרעיוני (של אגסי) וזה הממשי (של המשכן לאמנות); כאירוח של המוזיאון האמנותי בתוך המוזיאון המוסדי או כתערוכה שבה "מוזיאון מאיר אגסי" מציג את עצמו.

 

התערוכה המקיפה מאפשרת הכרות עם המדיומים והפרקטיקות הרבים שאפיינו את עבודתו של אגסי: צילום, הדפס, רישום, קולאז', ספרי אמן, אוספים (בכללם מצלמות ישנות, אלבומי תמונות, בובות חרסינה וחפצים שונים) ו'חנות המוזיאון' (שכוללת מזכרות, פרסומים, קטלוגים ועוד). לצד אלה היא מאפשרת היכרות עם תכנים אוטוביוגרפיים של אגסי, עם ייצוגים של דיוקן עצמי הארוגים בעבודותיו, עם המתח שבין דימוי לטקסט שהיו מהותיים ליצירתו ועם החיפוש המתמיד שלו אחר זהות אמנותית.

 

מפעלו האמנותי של אגסי ממשיך לעורר עניין גם חצי יובל שנים לאחר מותו. הרעננוּת, החדות והרלוונטיות שבעבודותיו תקפות גם היום ונוגעות בשאלות שמעסיקות את העולם המוזיאלי, ביניהן לגבי אופני תצוגה, דרכי אכסון, שיווק, מיתוג, הגדרה של קאנון ויחסי אמן-ממסד. התערוכה עוברת פרקים שונים ביצירתו מאז שנות ה-70 וחושפת מגוון רחב של מקורות השראה החל מדיוקנאות עצמיים מתחילת דרכו, ועד הכרזתו על מוזיאון "מאיר אגסי". יצירתו עדיין מעוררת עניין רב בקרב אמנים, אנשי אמנות וחוקרים מתחומים שונים. בתערוכה יוצגו גם עבודות של מיכל היימן, אורלי זיילר ואבשלום סולימן שנעשו בהשפעתו של אגסי וכמחווה לו.

בנוסף, במסגרת התערוכה יראה אור הספר "מאיר אגסי: האם הייתי פה?" (עורכים: יניב שפירא ואורלי גל). הספר פורס עשר שיחות ומבטים על הפנים השונות של עולמו ויצירתו של אגסי.

​