top of page


מאיר אגסי: חלון לחלום על יופי
מאיר אגסי, מיכל היימן, אבשלום סולימן, אורלי זיילר
תערוכה קבוצתית
אוצר: יניב שפירא
אוצר משנה: אורלי גל
המשכן לאמנות, עין חרוד

מאיר אגסי, 22 הלכי רוח, 1992, הדפס רשת חד-פעמי על נייר (2)

התערוכה 'חלון לחלום על יופי' היא רטרוספקטיבית באופייה ומוצגת כמהלך כרונולוגי הסוקר פרקים ביצירתו של מאיר אגסי מאז אמצע שנות השבעים ועד הכרזתו על "מוזיאון מאיר אגסי", בשנת 1992. אפשר להבין אותה כשיתוף פעולה בין שני מוזיאונים – זה הרעיוני (של אגסי) וזה הממשי (של המשכן לאמנות); כאירוח של המוזיאון האמנותי בתוך המוזיאון המוסדי או כתערוכה שבה "מוזיאון מאיר אגסי" מציג את עצמו.

 

התערוכה המקיפה מאפשרת הכרות עם המדיומים והפרקטיקות הרבים שאפיינו את עבודתו של אגסי: צילום, הדפס, רישום, קולאז', ספרי אמן, אוספים (בכללם מצלמות ישנות, אלבומי תמונות, בובות חרסינה וחפצים שונים) ו'חנות המוזיאון' (שכוללת מזכרות, פרסומים, קטלוגים ועוד). לצד אלה היא מאפשרת היכרות עם תכנים אוטוביוגרפיים של אגסי, עם ייצוגים של דיוקן עצמי הארוגים בעבודותיו, עם המתח שבין דימוי לטקסט שהיו מהותיים ליצירתו ועם החיפוש המתמיד שלו אחר זהות אמנותית.

 

מפעלו האמנותי של אגסי ממשיך לעורר עניין גם חצי יובל שנים לאחר מותו. הרעננוּת, החדות והרלוונטיות שבעבודותיו תקפות גם היום ונוגעות בשאלות שמעסיקות את העולם המוזיאלי, ביניהן לגבי אופני תצוגה, דרכי אכסון, שיווק, מיתוג, הגדרה של קאנון ויחסי אמן-ממסד. התערוכה עוברת פרקים שונים ביצירתו מאז שנות ה-70 וחושפת מגוון רחב של מקורות השראה החל מדיוקנאות עצמיים מתחילת דרכו, ועד הכרזתו על מוזיאון "מאיר אגסי". יצירתו עדיין מעוררת עניין רב בקרב אמנים, אנשי אמנות וחוקרים מתחומים שונים. בתערוכה יוצגו גם עבודות של מיכל היימן, אורלי זיילר ואבשלום סולימן שנעשו בהשפעתו של אגסי וכמחווה לו.

בנוסף, במסגרת התערוכה יראה אור הספר "מאיר אגסי: האם הייתי פה?" (עורכים: יניב שפירא ואורלי גל). הספר פורס עשר שיחות ומבטים על הפנים השונות של עולמו ויצירתו של אגסי.

מאיר אגסי, עבודת אצבעות, 1981, צילום, 20.5X25.5 ס"מ, מתוך סדרה של 10

מאיר אגסי (רמת הכובש, 1947–בריסטול, 1998) היה אמן, אספן, סופר, משורר ומבקר אמנות ישראלי שחי מאז תחילת שנות השמונים באנגליה. למרות המרחק הפיזי מישראל, יצירתו הייתה נטועה במידה רבה בהוויה ובתרבות המקומית ובה בעת שאבה השראה מאמנים, מגמות ותנועות באמנות המערבית. התערוכה הרטרוספקטיבית חלון לחלום על יופי, פורשת סקירה כרונולוגית של פרקים ביצירתו של אגסי, למן אמצע שנות השבעים ועד הכרזתו על מוזאון מאיר אגסי בשנת 1992. היא מזמנת הכרות עם תכנים אוטוביוגרפיים והדיוקנאות העצמיים השזורים בעבודותיו, לצד המתח שבין דימוי לטקסט המהותי ליצירתו ומדגיש את חיפושו המתמיד אחר זהות אמנותית.

ספריו: "עננים מפלסים צורות" (1969), "הגבעות השחורות של דקוטה" (1987) "ניירות יחיאל שמי" (1998). בשנת 1982 עבר אגסי לחיות באנגליה אך המשיך גם משם להיות שרוי בהוויה ובתרבות הישראלית. בחורף 1998 נספו בתאונת דרכים הוא, אשתו תֶסה ובנם דניאל. לאחר מותו המפתיע בתאונת דרכים טרגית, נמסרו עיזבונו האמנותי וספרייתו שכללו מאות קלסרים, קופסאות, ציורים, רישומי נייר ועוד, למשכן לאמנות, עין חרוד.

מאיר אגסי, ספר עזרה ראשונה.jpg

מאיר אגסי, ספר עזרה ראשונה, 1993, פלסטרים ודיו על דפי ספר, 13.5X11 סמ

"גם כשהוא מת הוא לא נגמר"

מאיר אגסי היה המולטי טאלנט הראשון

מאיר אגסי הגשים את עצמו בכל תחום, חוץ מאחד. עכשיו, 26 שנה אחר מותו הטרגי, הוא מתגלה כאמן הגדול שהוא.

לכתבה המלאה: רונן טל, גלריה, הארץ, 25 באפריל 2024

האוצר יניב שפירא על רקע איור של אגסי שמתאר את מפת מוזיאון "מאיר אגסי". צילום: גיל אליהו, מ

האוצר יניב שפירא על רקע איור של אגסי שמתאר את מפת מוזיאון "מאיר אגסי". צילום: גיל אליהו, מתוך כתבתו של רונן גל.

bottom of page