באמצעות חומרים זמינים ויום־יומיים, תומשוב מאפיין בדקדקנות תבניות של התיישבות שזהותן נמחקה. אופיים של הבתים נקבע על ידי המסה שלהם וההתמזגות שלהם זה עם זה, והשימוש בצבע הלבן מסייע לאמן במחיקת הזהות האישית־פרטית וביציקת משמעויות קולקטיביות של אחדות אל מול ניכור.

התבניתיות של תומשוב מעלה את סוגיית הקשר בין התוכן לצורת המבנה. מבנה המלבן הגנרי, הנוהג לקבל עליו ייעוד לקבוצה, לחברה או לקהילה, נעשה אצל האמן לאדיש ולסכמתי ויכול לרמז על השפעות חברתיות, שלטוניות וכלכליות.

אומנם העיר של תומשוב יכולה להעיד על הסלמה, איום והתפוררות, אולם רישומי הבנייה על גבי קרשים ואריזות קרטון מצליחים להעניק לצופה מבט אינטימי על האמן ויכולים להעיד על ניסיון של היאחזות, בנייה ותהליכי הבראה. כל פרט ברישומיו מטופל בעדינות ומעיד על ההיכרות הבלתי אמצעית שלו עם השטח.