העבודות בתערוכה נשענות על חוויות מחייהם של חמישה אמנים ממגזרים שונים בחברה הערבית בישראל. לכל אחד מהם שפת אמנות אישית שייצוגה מקבל משמעות לכללי. הם משלבים ביצירתם אלמנטים מסורתיים וחשיבה אמנותית לחקר זהותם הייחודית במרקם המרובד של החברה הישראלית. 

ב"זהות פלסטינית" נכללים מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדואים, ועוד. כינוסם יחד בחלל ה'גלריה הלבנה' מעצב מבע מהשיח העכשווי בחברה הפלסטינית-ישראלית בנושאים כמקום האישה, מסורתי מול מודרני, בדידות, ביקורת פוליטית, יחסי יהודים-פלסטינים ועוד. מבלי לוותר על זהותם הלאומית של יוצריהן, העבודות המוצגות בתערוכה מתגבשות לכדי שאלות ואמירות רלבנטיות לכלל החברה הישראלית.

 

בולט מאד מקומן של נשים אמניות פלסטיניות בעולם האמנות בישראל ובעולם. יצירת האמנות מאפשרת להן להביע את דעותיהן בחברה המסורתית ששוללת חופש מהאישה, ולמצא את מקומן במאבק הלאומי-פלסטיני ובמרחב תרבות חייהן. זהו ביטוי של מהפכה בשיח שנשלט עד לאחרונה על ידי גברים בלבד. בעבודות האמנות של הנשים בתערוכה מוטמעים אלמנטים נשיים מסורתיים כבגדי האישה, פעולת הרקמה, וסביבת הבית לאמירה אישית, פוליטית, או חברתית ובכך הן מעצבות מהלך לשינוי המציאות סביבן.

​

מחקר הזהות האישית של האמנים הגברים בתערוכה נשען יותר על המתח ההיסטורי והפוליטי בין יהודים לפלסטינים בחברה הישראלית ובכלל.

 

מתוך בטחון עצמי ותחושת שוויון אזרחי, אמנות זו חותרת לשינוי המבט הישראלי-יהודי על הישראלי-פלסטיני והבניית חיבורים שווים ומלאים.

דוראר בכרי

 

בכרי, מוסלמי, נולד (1982) וגדל בעכו, בוגר בצלאל, חי כיום בדרום תל אביב.

מדבריו על העבודה: 

​

"הציור הזה התבשל בתוכי במשך שנים רבות בתקופת הלימודים שלי בירושלים בשנים 2002-2006. …..  במשך שנתיים ציירתי חמישה ציורים גדולים כשהנושא המרכזי בהן הוא "זהות", והציור הזה היה המרכזי בסדרה ........  בהיסטוריה של האמנות הישראלית, דמות הערבי הוצגה לרוב בצורה שטחית וסטיגמטית, ובציור זה החלטתי לצייר דיוקן עצמי שיעורר תהיות אצל הצופים. ציירתי את עצמי עומד ליד עז בנוף מאזור טול-כרם, לבוש בבגדים מודרניים – ג'ינס וחולצה צמודה. העמידה שלי מעידה על יציבות ותחושת ביטחון, צבע עורי השחום מרמז על היותי יליד הארץ הזאת, והצטלבות המבטים ביני לבין העז, מין דו-שיח היסטורי ביני לבינה. .....גודלו הפיזי, הנוף שבחרתי בקפדנות, המיקום של הדמות שלי, הבגדים, העז, האבנים, כל הפרטים מצטברים למין תצוגה תיאטרלית שמשרתת את הרעיון ואת המסר שניסיתי להעביר." 

​

".....כן אני ערבי פלסטיני ואזרח ישראלי, אבל כבר לא רועה הצאן עם הגיבנת בגב, אלא צעיר עכשווי עם מודעות עצמית גבוהה, שחי את המציאות של ימינו אך בו בזמן מחובר לשורשים העמוקים שלו לאדמה הזאת."

 

(הארץ, 10.12.2019)