גיא בר אמוץ, מופע התקוממות הרובוטים, מראה הצבה, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד (צילום: גיא בר אמוץ)

במופע התקוממות הרובוטים, חלק ראשון בפרויקט חדש של האמן גיא בר-אמוץ, המבקר נקלע למופע עתידני רב-ממדי מתוזמר היטב: ספקטקל ויזואלי-ווקאלי בו משמשים בערבוביה קטעי תיעוד של מחזה בימתי מבוסס טכנולוגיה רובוטית, מונולוגים ונאמברים מצולמים של חברי להקת פאנק-רוק אוונגרדי, ניירות זזים נושאי מסרים סמויים ודמויות רובוטיות ממשיות – מסכות מתוכנתות דמויות-אדם, שכמו יצאו ממסכי הווידיאו וקרמו עור וגידים בחלל עצמו להעלאת אירוע חי, ראוותני ובועט. אלא שמופע ההתקוממות, הוא מופע לא-קיים – הצעה בלבד לסדרת מופעים עתידיים לפני התהוותם, שגיבוריה הן מכונות אנושיות מתוכנתות המנבאות מראש את הכחדתן.

ההצבה מבוססת על שלושה פרויקטים נפרדים: אר.יו.אר, אדפטציה עכשווית ורב-תחומית לרגל מאה שנה לכתיבת המחזה R.U.R ("הרובוטים האוניברסליים של רוסום", 1921) מאת קארל צ'אפק – מחזה עתידני שהביא לעולם את המושג 'רובוט'; הדיקהדס, להקת רוק אקספרימנטלי שחבריה הם מסכות רובוטיות דמויות איברי מין זכריים; וניירות מדברים – מיצב מותאם חלל שבו גיליונות נייר גדולים מוזזים על ידי מנועים ויוצרים הקשרים משתנים למילים ולרישומים. שלושת חלקי המופע הם הצעה לסדרת מופעים קצרים שישווקו לאורך התצוגה וימומשו בסיבוב הופעות ארצי עם סיום התערוכה. כמו מרבית יצירותיו של בר-אמוץ, גם המיצב הנוכחי הוא מערכת אמנותית טוטאלית מבוססת טכנולוגיה ומודעת לעצמה, העוסקת בשאלות אתיות ופנים-אמנותיות כבעלות פוטנציאל לשינוי. אלא שהפעם, לראשונה, המוזיאון ישמש כשגריר-מיצג של אירוע חי, סוכן-מתווך למהלך שמחוצה לו. האם אכן בכוחה של הנוכחות החושית לייצר שינוי ולהפיח תקווה, או שכולנו חלק ממנגנון נשלט הפועל בכיוון אחד של השמדה עצמית בלתי נמנעת?