נרדין סרוג'י פותחת את החלונות ומכניסה סערה לחללי המוזיאון. הרוח חושפת שכבות היסטוריות של הבניין, שנחנך ב-1930 כבית ספר לבנות של הכנסייה האנגליקנית, היה פתוח לבנות כל הקהילות הדתיות בעיר, ושפת ההוראה בו היתה לרוב ערבית.

 

בסדרת התערבויות בחלל, סרוג'י חופרת בעברו של המקום ומעלה הדים מתקופת המנדט הבריטי, בדמות מגדל כיסאות על סף קריסה, טקסטים בערבית וקולות צעדים בחדר המדרגות. העבר הצבעוני מבצבץ מתחת לרצפת הבטון האפורה ובין הבקיעים שנבעו בכני תצוגה מוזיאליים לבנים.

 

המוזיאון הוא מגרש המשחקים של סרוג'י. תוך שימוש במגוון רחב של חומרים ומדיה, בהצבה תיאטרלית ובפעולות פיסוליות המאתגרות את חוקי הפיזיקה, היא משחקת באמת ובבדיה. כגיבורת-על שכוחה בעצירת הזמן, בשיא הסערה היא מקפיאה רגע שהמקום נראה בו כמצוי בתהליך של התמוססות או התהוות.

 

דרך המשחק חוקרת סרוג'י את עברו של המקום כבית ספר של הכנסייה ואת ההווה שלו כמוזיאון, ומציעה אפשרויות להתהוות עתידית ושונה.