נטעלי שלוסר, אבנים וסימטריה בארץ החולות, פרק ב, המרכז לאומנות עכשווית, ערד. צילום: סשה טמרין.

תערוכתה של נטעלי שלוסר היא נקודת השיא של אחד התהליכים המסקרנים והמשמעותיים ביותר המתרחשים כיום באומנות המקומית. התערוכה נסמכת על חזון והמצאה, ומרכזה הוא מסתורין - זה המצוי בממצאים קדומים, בסלעים, בטכנולוגיה ובסימטריה. העבודות בתערוכה מגלמות יחד, במילותיה של שלוסר, "ממלכה שחצי ממנה כבר חצוב באבן, והיא מחכה לחציה השני - שיגיע מן העבר השני של ההיסטוריה ויעיר אותה - יקים אותה לתחייה".

​

הפסלים שלפניכם נדמים ברגע הראשון לצלמיות קדומות, אולם מקורם באבנים שהאומנית אספה וצילמה בערד ובאתרים שונים במדבר יהודה. את תמונות האבנים שאספה מעבדת האומנית במחשב, חוצבת וחותכת בהן בפעולות מיראור פשוטות - בחר, העתק הדבק, הפוך הצמד. היא "מצמידה בין קטע אבן להיפוכו הסימטרי, עד שלא נותר חריץ ולא סדק, בדיוק דיגיטלי מוחלט. החתך והסימטריה בתמונת האבן היא התגלית שהובילה את שלוסר, הידועה כציירת, להרחיב את הפרקטיקה שלה מעבר למחוזות הציור, אל הכלים הדיגיטליים והפיסול בהדפסת תלת-ממד, דרכם היא חושבת על קצוות הטכנולוגיה, בזמן שהיא עוקבת אחר מבטם של עמי הקדם.

את החתך שהאומנית מייצרת, החוצה את האבן, היא מדמה ל"שער למחוזות פולחן קדומים". הסימטריה שהיא מפעילה על החתך משחררת את כל המידע העתיק, את כל הפרטים או הידע הגלומים באבן ודחוסים בה: "היפר-אינפורמציה עם עוצמה ועם גיל בלתי-נתפשים", שלוסר כותבת, "אשר הסימטריה שופכת עליה את העידן החדש כמו אור על הפרה-היסטוריה". זוהי התגלית, או התכשיט הרוחני שבכותרת התערוכה, שעכשיו נמסרים גם לנו.

​

אם כן, ביצירת הפסלים שבתערוכה, האומנית מפגישה בין הפרה-היסטוריה לבין הפוסט-היסטוריה, העידן שלאחר קץ ההיסטוריה: עידן המידע, או העידן החדש, כפי שרבים תופשים את זמננו. "עוצמה שהתחבאה בהיסטוריה כמסתורין", היא כותבת, "זורחת בקצותיה". קדמת הטכנולוגיה של הדפסות תלת-הממד מקימות לתחייה את טכנולוגיית נתיזי האבן, ושתי הטכנולוגיות ניצבות משני צדי החתך הסימטרי, בהתאמה.

​

כאשר החומר הגיאולוגי פוגש בחומר דיגיטלי, הסימטריה (ההכפלה) הופכת את מה שהיה קודם צורות מופשטות לדימויים פיגורטיביים רבי קסם. אנחנו יכולים להסתכל כעת בתצורות האבן ולמצוא בהן דמויות ודימויים: מלך ומלכה, ביצה ממערב אסיה, גרגויל מפהק, חוד חנית, חתול, ערדל, כוכב, ערבה, קנקן ראש, אישה כורעת... זוהי יקיצת הממלכה: מאגר כמעט אינסופי של דמויות "שממשיכות להיוולד מהקודמות שלהן, ככל שנתקרב".

​

תערוכה זו היא תחנה שנייה בפרויקט של שלוסר, והיא מכנה אותה "יקיצת הממלכה בהיקף מלא". במהלך ביקוריה הרבים בערד, אליה הגיעה לראשונה באוגוסט 2020, היא חצתה את מדבר יהודה בליווי מורי דרך, פקחי שמורות הטבע וחוקרים מקומיים, ואספה אבנים מנחל משמר, עין גדי, תל ערד, דרך אדום והר סדום. לראשונה, היא עובדת בתערוכה זו עם יציקת נחושת, המתחברת לאבנים שנמצאו באזור, המשויכות לתקופה הכלקוליתית (מיוונית: כלקוס=נחושת, ליתוס=אבן), שהחלה במזרח התיכון באלף ה-5 לפניה"ס, ובה הופיעה לראשונה חרושת המתכת. המקדש הכלקוליטי בעין גדי נמצא בכותרת התערוכה, או נכון יותר, הרחבה שלמרגלותיו. בנחל משמר, לא רחוק משם, נמצאה מערת מטמון ובה אוצר של 400 כלי נחושת מהתקופה הכלקוליתית - כלים סימטריים ששימשו כנראה לפולחן, או שיצרו יחד קוד חזותי טרם המצאת הכתב.

​

השמש שקעה מאחורי ההרים במערב העיר אילת. נותרו רק כמה נגיעות של אור אחרון על הסלעים הבולטים במדרון. אדפיס את ההר, רק חצי ממנו. אשייף את פני השטח של הצד השני וארצף באבני הבניין המודפסות. פעם בשנה השמש תאיר את המדרון באופן המשלים את החצי המודפס, שהמתין לאותו היום, בו ההר ילבש מקדש קדום למרחקים. הסימטריה, מבשרת יום חג. שביל הולכי הרגל העולה להר נסגר בסימטריה כסיבוב מעגלי למרגלותיו. מעלית שקופת גחון תסיע את המבקרים אל ראש ההר. ותגיש את החתך בין שתי מסילותיה כשער, צליל פנימה, לרורשאך מקדשים. בתערוכת הקבע יאספו הפרקים השונים משנות הפרויקט לתצוגה. יש גם בית קפה וחנות מזכרות, עם גלויות של צלמיות שנוצרו מאבני המסלול שיוצא מהאתר לכיוון המחצבה. כך יוכלו המבקרים לצאת עם הגלויות ולחפש אוצרות. בפסטיבל האומנות שיערך במחצבה יוכלו המבקרים להרכיב משקפות מרבדות מציאות, שיאירו בהנפשה את האבנים המונחות בכל כיוון אליו יפנה המבט, ויחזו ביקיצת הממלכה. (נטעלי שלוסר, 2018)

​

שתי עבודות בתערוכה מסמנות את הצעדים הבאים בפרויקט: ציור שמן בהדפסת תלת-ממד ושקף אבן בסימטריה. שקף האבן מבוסס על תהליכים מדעיים שמתרחשים במעבדה לדפורמציית סלעים של הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת בן גוריון. השקף מוסר את המידע של האבן בתצורה מיקרוסקופית, ולכך, בשיתוף פעולה עם החוקרים, מוסיפה שלוסר את הסימטריה באמצעות חיתוך של מסור יהלום. ולבסוף, ציור השמן בהדפסת תלת-ממד הוא בבחינת "כניסה לעולם חדש בציור" עבור האומנית. זו איננה רפרודוקציה אלא הכלאה בין צבע שמן ממשי למברשות דיגיטליות שעוברות דרך החומר. כלומר, ציור באמצעות צבעי שמן במרחב דיגיטלי, שמודפס בתלת-ממד.

​

נטעלי שלוסר היא ציירת, מסאית ומרצה לאומנות. היא סיימה תואר ראשון באקדמיה לאמנות בצלאל בהצטיינות ב-2004, ולאחר מכן המשיכה את לימודיה בבלגיה, באקדמיה לאומנויות גבוהות "היסק". עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות, בין השאר במוזיאון ישראל ירושלים, במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון חיפה לאמנות, במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, בגלריה זומר, בבית האמנים בירושלים ובגלריה ואן דה וגה בבלגיה. היא פרסמה חמישה מאמרים המציגים את תפישותיה כציירת וכמרצה, וזכתה בפרסים רבים, ביניהם פרס רפפורט לאמן צעיר, פרס מוזס לציור ומלגת אמן בקהילה.

​

התערוכה הופקה במסגרת חממת מפעל הפיס לאמנות בערד ובתמיכת משרד התרבות והספורט, קרן בשביל האמנות וחברת סו-פאד.

בשיתוף המעבדה לדפורמציית סלעים של הפקולטה למדעי הטבע ובית הספר לארכיאולוגיה ולתרבויות ימיות באוניברסיטת בן גוריון.

​

עיצוב תערוכה: דוד חקי

ביצוע אמצעי תצוגה: גדי צחור

נטעלי שלוסר, אבנים וסימטריה בארץ החולות, פרק ב, המרכז לאומנות עכשווית, ערד. צילום: סשה טמרין.

נטעלי שלוסר, אבנים וסימטריה בארץ החולות, פרק ב, המרכז לאומנות עכשווית, ערד. צילום: סשה טמרין.